לטייל בארץ ולהרגיש ביפן

לחיות פה ולהרגיש שם

יותר מחמש עשרה שנה עברו מאז שנפרדתי מיפן - מביתי הקט, ממועדוני האירוח, מביה"ס ליפנית וממכוניתי הקטנה והנאמנה,  ה- Leeza cha cha (רק ביפן יש דגמים כאלה).
15 שנה של נתק, של פער, של שינויים - גם שלה וגם שלי...
חזרתי ליפן לפני כמעט שנה, והרגע הראשון בו יצאתי מהרכבת לרחובות טוקיו היה רגע מרגש מאוד...תחושה של חזרה הביתה (אפילו שמעולם לא גרתי בטוקיו).
הפגישה המחודשת עם יפן חלחלה לתוכי אט אט במהלך הטיול. הבנות על מי שהייתי אז ומי אני היום.
הסתכלות מחודשת על היפנים ותרבותם - לא עוד התייחסות תמימה ומזלזלת משהו של ילדה בת 20 שחושבת שהיא המציאה את הגלגל...
חזרתי ליפן מפוכחת יותר, צנועה ומלאת הערכה לתרבות שלמדתי לאהוב, דווקא כאן, על ספסלי האוניברסיטה בחיפה.
מאז שסיימתי את לימודיי (תואר ראשון ושני בלימודי יפן) אני חיה יפן יותר מתמיד - קוראת על יפן, כותבת עליה, מרצה וגם מספרת סיפורים וחוויות אישיים. וכל פעם מחדש אני נזכרת בעוד חיים ששכחתי, שהיו כל כך מזמן בארץ אחרת, רחוקה כל כך.
ובכל פעם שמתקרב תאריך שביפן כולם בחגיגות, אך בארץ אין לו משמעות כלל, אני חווה שוב את הדואליות הזו של להיות ישראלית-יפנית, בדיוק כפי שחוויתי אותה שם, בארץ האחרת, הרחוקה כל-כך.

ולנטיין

אז מה אתם עושים ביום שישי הקרוב?
ביפן יחלקו כל הבנות שוקולדים לגברים. ולמה? הסיבה הרשמית היא יום ולנטיין שבקושי יש לי מושג מי הוא, ובו (כך "נכתב" בחוקים החברתיים הלא-כתובים ביפן) קונות הבנות שוקולדים לבנים המוצאים חן בעיניהן,
וגם לכל אלה שצריך  (בוסים במקום העבודה, לקוחות ועוד).
אך יש עוד סיבה, גם היא כתובה - לא כתובה. בעוד חודש ב 14.3 יחזירו הגברים ביפן מתנות לבנות...שהרי ביפן משתדלים מאוד לא להישאר בחוב. ולכן, כדאי לבנות להשקיע. כי ההשקעה יכולה להשתלם להם עשרות מונים - חבילת שוקולד מיוחדת, מחו"ל, עם עטיפה מהודרת יכולה להחזיר את עצמה בחליפת "גוצ'י" מהודרת או במכונית קטנה או בכל פנטזיה אחרת.
חבל שאצלנו לא חוגגים גם ב 14.3.

חג האהבה

אז קחו  לעצמכם זמן ביום האהבה הבא עלינו לטובה.
 ואין זה משנה כלל וכלל אם אתם נוצרים או יהודים, בודהיסטים או מוסלמים.
 חג של אהבה הוא חג אוניברסלי, וראוי לחגוג אותו בכל הזדמנות אפשרית.
ואם אהבה בלבכם, אז קנו גם שוקולד קטן, להמתיק עוד יותר את היום.

ואם תרצו גם אתם להרגיש קצת כאן וקצת שם, בואו לטייל איתי בארץ

                      באהבה רבה, עדי