יום ראשון, 8 בפברואר 2015

ששש.....שותקים פה...

את הולכת לשתוק חמישה ימים??? אני אפילו שעה לא יכולה... זוהי רק אחת מהתגובות הרבות שקיבלתי סביבי כשהודעתי שאני מתנתקת לרגע מהעולם ויוצאת לריטריט (פרישה, כלומר קורס מדיטציה בן 5 ימים, במקרה הזה) ביחיעם, ממנו חזרתי אתמול בערב. את טנזין פאלמו פגשתי לראשונה על גבי קלטת וידאו (כן, זה היה מזמן) לפני 15 שנה, בהרצאה שנתנה במרכז טושיטה באזור דרמסלה שבהודו. טנזין פאלמו, אנגליה במקור ונזירה בודהיסטית מזה כ-50 שנה, הרשימה אותי די מייד. סיפור חייה יוצא הדופן כובש את כל מי ששומע אותה, ובעיקר, את כל מי שפוגש אותה. מלבד העובדה שבעשור האחרון היא הקימה מנזר (ראשון מסוגו) לנשים בדרום הודו, בו חיות כיום כ-100 נזירות (הכי קטנה בת 4!!!), היא הספיקה "לבלות" 12 שנים בפרישות במערה בהרי ההימלאיה בצפון הודו בגובה של 4,000 מ', מתוכן 3 שנים בבידוד מוחלט. כששמעתי על ביקורה המתקרב פה אצלנו, לא היה לי ספק שעל ריטריט איתה אני לא מוותרת (אחרי ההחלטה הנחושה הזו הספקתי להתלבט ולהתחרט ושוב להתלבט, ובסוף הלכתי. איזה מזל!!!). לפגוש אותה היתה חוויה יוצאת דופן, לשמוע אותה היה מעורר השראה, ולהשתתף בריטריט הזה היה ללא ספק אחת החוויות המעצימות של חיי (וזה לא הריטריט הראשון שלי. כבר הספקתי להשתתף באי אלו ריטריטים ב-15 שנים האחרונות). ה"דרך", עליה מדברת טנזין פאלמו, היא הדרך אותה גילה בודהא לפני יותר מ-2,500 שנה, ושעדיין רלוונטית גם כיום (אולי אפילו יותר מתמיד) לעזור לנו להתמודד עם קשיי החיים ולהפוך לאנשים טובים יותר. אני מזמינה את כל מי שעדיין מחפש את הדרך להיכנס לאתר ידידי הדהרמה, עמותה ללא מטרות רווח שמארגנת ביקורים של מורים שונים, קורסי מדיטציה קצרים וארוכים מהסוג הזה ופעילויות שונות שיכולות להיטיב עם חייינו. המפגש שלי עם הדרך הזו, שינה את חיי. אני בטוחה שזה יכול להועיל לכל אחד ואחד מאתנו, מכל דת, מין, גזע שהוא. אין פה שום כוונה להפוך אתכם לעובדי אלילים או להמיר את דתכם. רק להעניק לכם אור, אהבה וכוון, ללא שום רצון לקבל בתמורה. נדיר בימינו והכי אמיתי שיש.

יום חמישי, 25 בדצמבר 2014

החג של החגים


לחגוג את כל מה שיש


תחגגו.
תחגגו את החיים.
לא כל כך משנה מה סיבת החגיגה. מה אכפת לכם פשוט לחגוג?
יש לנו כל כך הרבה קשיים, תסכולים, כעסים, עצב. (כן, לכולנו. הייתם מאמינים?)
אז כדאי לכם – כדאי לכם לחגוג את החיים!!


סיבה לחגיגה

ושוב – 25 בדצמבר. אומר לכם משהו התאריך הזה?
בעולם היהודי, ליום הזה אין משמעות.
לקחתי את ילדיי הבוקר לביה"ס – יום כמנהגו נוהג. רק ילדיי, שגדלים בבית שהדת בו היא משהו נזיל, הגיעו לבושים כמו סנטה קלאוס, עם קופסאות שוקולדים בידיהם. זה עדיין מפתיע אותי שהם היחידים בביה"ס שמגיעים כל שנה מחופשים ביום הזה. אני מניחה שאת הילדים בביה"ס (ואת המבוגרים אפילו יותר), זה מפתיע שהם מגיעים  מחופשים ולא בפורים.... ולסנטה קלאוס... (שומו שמיים, טוב שסבתא לא רואה...)
אין לי שום כוונה לזלזל בדת. לא בזו ולא באחרת. היום הזה רק ממחיש לי כמה אנו נאחזים בדברים שגדלנו עליהם, וממשיכים להאמין בהם לאורך כל חיינו במידה זו או אחרת. חשבתי לי איזו תגובה היו מקבלים נוצרים או מוסלמים אם היו בוחרים להתחפש כמו היהודים בפורים. פשוט כי זה נורא כיף, וזה חג מאוד שמח.

הילדה שלי ביקשה ממני לא מזמן לנחש איזה חג היא הכי אוהבת. אחרי שההימור הבטוח שלי (פורים) כשל,  המשכתי לנסות את חנוכה, פסח, ואפילו את יום המשפחה. אבל שום חג שהעליתי בדעתי (ועל שפתיי) לא היה החג הנכון.
"אז איזה חג עוד נשאר"? שאלתי. "כריסמס".
הכי היא אוהבת את כריסמס (אפילו לא עלה בדעתי לחשוב עליו כאופציה...).
ולמה לא בעצם? מתנות, אורות, עצים מקושטים, תחפושות – חג פשוט מקסים. בטח מבחינת הילדים. ובעיקר כשיש להם את האופציה לחשוב פתוח.
אז תכף תגידו לי שזה יבלבל אותם מתישהו, ענין הזהות הדתית הנזילה. יכול להיות שאתם צודקים, אבל...
1.    מבחינתם, זו פשוט חגיגה. ואם מדברים פתוח בבית על אמונה ועל סובלנות, כל אחד (גם אם הוא ילד רך בשנים) יכול לבחור לו את הדרך הנכונה עבורו.
2.    ואם נחשוב על זה היטב – אולי בכל זאת מיליארד סינים ומאה ועשרים מיליון יפנים לא טועים...?
כבר הזכרתי את הסובלנות הדתית של יפן. בכלל, דוקא הדתות המזרחיות (כן, אלה עם "עבודת האלילים" וריבוי האלים) הרבה יותר סובלניות מאשר הדתות המונותואיסטיות.
ואני אוהבת את הסובלנות הזו.
כל כך הרבה מלחמות, חיכוכים ויכוחים ומריבות היו בהיסטוריה (וכנראה שזה עוד לא הסוף) על דת, על צדקת הדת ועל פרשנות הדת.
מתי נבין שדת זה משהו בלב פנימה, ושלכל אחד יש מקום בעולם שלנו?
שמותר לאחרים להאמין בדברים שונים (לגמרי) מאתנו, ושזה לא צריך לאיים על מה שאנחנו מאמינים בו?
 מתי נבין שאנחנו לא חייבים להיות צודקים?
איכשהו, נראה לי שכבר כתבתי על זה לא פעם, אולי אפילו לא מזמן. זה כנראה בוער בעצמותיי ...

החג של החגים
בשבת הקרובה יש לכם הזדמנות לחגוג.
"החג של החגים" הוא פסטיבל הנערך מדי שנה בחיפה במהלך חודש דצמבר. הפסטיבל מבטא את אופייה של חיפה כעיר בעלת אוכלוסיה מעורבת, שבה חיים במשותף בני כל הדתות, וחותר לקדם דו-קיום וסובלנות ביניהם.
שם הפסטיבל, "החג של החגים", מבטא את כוונתו לציין את החגים הדתיים החלים בחודש דצמבר (חג חנוכה היהודי, חג המולד הנוצרי והחגים המוסלמיים – הרמאדן, עיד-אל-פיטר או חג הקורבן. אלה חלים במועדים משתנים על פני השנה האזרחית, כיוון שהם נקבעים עפ"י לוח השנה המוסלמי, ולעיתים נחגגים גם בחודש דצמבר).
פעילויות הפסטיבל נערכות בסופי שבוע לאורך כל חודש דצמבר. מרביתן נערכות בשכונת ואדי ניסנס ובמושבה הגרמנית. בימי הפסטיבל המוזיאונים בעיר פתוחים חינם לכל המבקרים ובנוסף פעילויות כגון מופעי רחוב, תהלוכות, הצגות, שווקים ופעילויות מיוחדות לילדים.
אז רוצו מהר לחגוג. זה הרי החג של כולנו.
וגם, זו הזדמנות מצוינת לכולנו להכיר עוד קצת את התרבויות השכנות שלנו, כדי שנוכל להבין, כדי שנוכל להיות שכנים טובים יותר. סובלניים יותר.

יום טיול ברוח הסובלנות היפנית
מי שלא יספיק להגיע בשבת הקרובה לחיפה וסובלנות דתית מעניינת אותו יכול להצטרף לימי טיול ייחודיים ברוח יפנית וברוח הסובלנות הדתית היפנית.
בטיול הקרוב, הטיול הפותח את שנת 2015 בחודש ינואר, נראה איך סובלנות דתית מתקיימת עד היום בתרבות היפנית, ואיך אנחנו יכולים לאמץ אותה בחיינו?
נסתכל על השינטו והבודהיזם, ובעיקר על הנצרות -  איך ייתכן שבמדינה שבה כה מעט נוצרים, חוגגים את הכריסמס והשנה האזרחית החדשה? ומדוע היו לנצרות השפעות מרחיקות לכת במדינה שינטואיסטית ובודהיסטית כמו יפן?

בואו לחגוג איתי את פתיחת השנה הארחית 2015 בטיול ייחודי שמביא את יפן עד אליכם, קרוב לבית.
לפרטים נוספים והזמנת טיול פשוט לחצו כאן.
חג שמח ושנה מאושרת
עדי

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

על רעיונות, אמונות וחיים טובים יותר

כל כך הרבה דתות ואמונות יש בעולם...


מערכת היחסים שלי עם ישו

 בשבועיים האחרונים אני וישו התקרבנו. לא שיש לי כוונות להיכנס לחיק הנצרות, או לכל חיק דתי אחר, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהקירבה שנוצרה בינינו. הכל התחיל לפני 15 שנה כשהתוודעתי לראשונה בחיי לברית החדשה. שמעתי עליה קודם, אבל בעיקר דברים שליליים...זה היה מוקצה... להחזיק ברית חדשה בבית היה בגדר סיכון ממשי - שפתאם תצא אש מהשמיים ותכה בי רק כי אני יהודיה שהעזה לקרוא כמה שורות מהברית החדשה.... למזלי, היה לי את התירוץ המושלם; זה היה תוך כדי קורס מורי דרך ואני "נאלצתי" להתוודע ל-3 הדתות הגדולות (יהדות, נצרות ואיסלאם) ולספרי הקודש שלהן (כן, אפילו את הקוראן קראתי). שלוש דתות שחרצו את גורלה של הארץ הזו למשך שנים רבות. והשפיעו על העולם כולו, עד היום... ועוד היד נטויה...

כמה שנים אחר-כך, אספתי לרכבי טרמפיסט. בחור צעיר, יהודי. שוחחנו על הא ועל דא, ואז עברנו ליד כפר נוצרי, שהצלב המואר שלו בלט למרחקים. הבחור אמר: "אם הייתי יכול, הייתי שובר את הצלב הזה. זה מעצבן אותי לראות אותו". ואני חשבתי לעצמי - כמה רחוק נגיע עם הבורות שלנו? איך צלב, סהר או מגן דוד יכולים כל כך להרגיז את מי שלא מאמין בהם? למה זה כל כך מפריע לנו שאחרים מאמינים במשהו שונה מאתנו? האם זה מאיים עלינו כי אנחנו מסיקים מזה שהאמונה שלנו היא לא הכי צודקת?
האם  כדי להוכיח את צדקתנו עלינו לרמוס את האחר???

יהודי או נוצרי?

 במסגרת העיסוק שלי אני מדריכה טיולים בשני מישורים - טיולים  "רגילים"  - בארץ על הארץ מצד אחד, וטיולים על התרבות היפנית (בארץ או ביפן) מצד שני. במסגרת הזו אני נדרשת לדעת את כל מה שאפשר על יהדות נצרות (וגם איסלאם) מצד אחד, ועל בודהיזם ושינטו, מצד שני. למרות הפערים הגדולים בתפיסה ובאמונה של כל אחד מהצדדים גיליתי לאחרונה (להפתעתי) את הפילוסופיה הבודהיסטית מתגלמת במשנתו של ישו. לצורך הכנת טיול חזרתי וקראתי את אחת הגירסאות (מתוך ארבע) של הברית החדשה. התעמקתי ברעיונות של ישו, ובעיקר ניסיתי להבין למה באמת כעסו עליו כל-כך? ומה הוא עשה לא בסדר? אני חושבת שפה אני צריכה לגלות לכם סוד (אם לא ידעתם) - ישו לא היה בודהיסט. הוא גם לא היה מוסלמי או נוצרי. ישו היה יהודי לכל דבר- הוא נולד כיהודי, חי כיהודי ואפילו מת כיהודי. הוא רק חשב קצת אחרת מהמוסכמות שהיו בזמנו. הוא היה אאוטסיידר או אולי סוג של אוונגרד אם תרצו. בתקופה בה הוא חי, זה היה לא בסדר... לישו היתה כנראה השפעה כריזמטית יוצאת דופן ואולי אפילו כוחות מיוחדים שאפשרו לו לרפא אנשים ממחלות פיזיות ונפשיות. הוא לימד על מוסר והתנהגות ראויה, וכשנשאל מדוע תלמידיו אינם נוטלים ידיים לפני הארוחה (כפי שנהוג ביהדות) הוא ענה שמה שמטמא את האדם אלה המחשבות  על ניאוף, רצח, זנונים, גניבות וגידופים, ולא שטיפת או אי-שטיפת ידיים. בניגוד להשקפת העולם היהודית של זמנו -   "עין תחת עין" ו"שן תחת שן" (כשאנחנו שומעים היום על נקמות דם בתוך חברות מסוימות, מה זה עושה לנו?) ישו דיבר על הגשת הלחי השניה. הוא הפתיע את שומעיו בכך שאמר" מישהו שבא לגנוב ממך כותונת, תן לו גם את המעיל". והכי קשה ליישום - אל מול האמרה המקובלת: "אהוב את אהוביך ושנא את שונאיך" הוא הציע חלופה: "אהוב את אהוביך, ברך את מקלליך והיטיב עם שונאיך". אלה ממש רעיונות בודהיסטים - הבודהיזם אומר שהאדם שהכי קשה לך להסתדר איתו  הוא המורה הכי גדול שלך. הוא ה ,dharmic friend החבר המורה את הדרך, הכי טוב שלך. הכי קשה זה לאהוב  (או לפחות לכבד) את מי שמעצבן אותך ודורך לך על כל היבלות ...

ואולי בודהיסט?

אני מוצאת שישו אמר דברים מאוד יפים ומאוד חכמים. שתורתו מזכירה לי הרבה רעיונות בודהיסטיים שאני מכירה. גיליתי שאני מסכימה עם הרבה אמירות שלו. וזה לא אומר שאני צריכה להיות בהכרח נוצריה בשביל להאמין לו... (אפילו "יהודים מדברים על ישו"...יש ספר כזה...) ועוד משהו - כדי להקדים תרופה למכה אל מול התגובות שאני עשויה לקבל על ה"תמימות" שלי בנוגע לרעיונות הטהורים של תחילת הנצרות - זה נכון שהנצרות ניצלה את כוחה במהלך ההיסטוריה כדי לפגוע במי שלא האמין בה,אבל יש לזכור שהקשר בין מייסדי הדתות הגדולות לבין הדתות שנוצרו לאחריהן, הוא לעיתים קשר מקרי בהחלט. אנשים גדולים עם רעיונות גדולים לא תמיד התכוונו לייסד דתות חדשות שיביאו מלחמות, הרס וחורבן בשל האמונה בהן. אני מאמינה שהם התכוונו לעשות טוב. שהם באמת האמינו שזה אפשרי "שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב'). אלה הרעיונות שהם האמינו בהם וניסו להעביר לשומעיהם. מה שעשינו עם זה אחר-כך זו אחריות שלנו.


ולמה בכלל זה קשור אלינו?

לאור אירועי השבועות האחרונים, אני מזמינה אתכם להסתכל אל תוך הלב פנימה, לבחון את האמונות והדעות המוצקות שלכם על העולם. אני מזמינה אתכם לתת לכל אלה כבוד על כך שהם נמצאים בלבכם. ובאותה נשימה אני מזמינה אתכם לדמיין לב אחר, של מישהו אחר, שהרעיונות והאמונות שיש אצלו בלב הם שונים משלכם. ורק לכבד אותם על כך שהם שם. לא צריך להאמין בהם או להסכים. רק לקבל את זה שהם קיימים. אם נצליח בכך באמת ובתמים,ייתכן  שעשינו צעד גדול לאנושות.


ואם אתם רוצים לשמוע עוד על דתות, על פילוסופיות חיים, ועל איך אנחנו יכולים לתעל אותם לטובתנו וטובת האחרים, צרו איתי קשר ואשמח להמשיך לספר לכם                                                                   

                                           שיהיה שבוע מעולה,

עדי ענבר-שמן

           054-4746262            

                                                                   



יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

5 טיפים לנוסעים ליפן...(וגם לאלה שלא)

תקופת החגים זו תקופה בה כל עם ישראל נוסע לאן שהוא.
מאחר וזוהי גם תקופת הסתיו, עונה יפהפיה ומומלצת לנסוע ליפן, החלטתי לאסוף עבורכם 5 טיפים ממש חשובים שכדאי לדעת לפני שנוסעים ליפן. ספרו לי איזה טיפ אהבתם ביותר:
1.      שפה – קשה לתקשר ביפן. מעטים הם אלה שדוברים אנגלית, במיוחד ככל שמתרחקים מטוקיו. אתם יכולים להצטייד מראש במפות ומידע בעברית או באנגלית לפני שאתם נוסעים או להיכנס בכל תחנת רכבת ל tourist information ולקבל מהם שפע של מידע בשפה האנגלית. וזה מוביל לעתים לסיטואציות מוזרות; היפנים אמנם מנומסים להפליא ומסבירי פנים, אבל אל תיבהלו אם לא יכניסו אתכם למסעדה או שיתעלמו מכם כשתנסו לקבל עזרה בהגעה ובהכוונה למקום כלשהו. יפני יכול לעשות משהו רק אם הוא יודע לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. אם הוא לא יכול להסביר לכם באנגלית רהוטה, הוא מעדיף לא להסביר כלל... אם תרצו להיכנס למסעדה שבה אף אחד מהעובדים אינו מדבר אנגלית, יעדיפו לא להכניס אתכם כלל...זה מונע מהם, היפנים, לעמוד במצב מביך. וזה הרבה יותר גרוע מאשר לסרב לכם או להתעלם מכם. אז אל תיקחו את זה אישית אם אתם נתקלים בתופעה...
2.      ביגוד והנעלה - ביפן מורידים נעליים במקדשים, באתרים חשובים, בכניסה לבית, לפונדק מסורתי, ולעתים אפילו למסעדה. יש סיכוי שתאלצו להשיל ולנעול את נעליכם לפחות מספר פעמים ביום ולכן חשוב ש:
א.      תצטיידו בנעליים שאפשר להסירן ולנעול אותן בקלות (למשל, נעלי ספורט ללא שרוכים או מגף עם ריצ'רץ בצד וכו').
ב.      אני ממליצה לכם להגיע ליפן עם גרביים שלמים, ללא חורים ואפילו יפים. זה יהיה אחד מפריטי הלבוש שלכם שיקבל הכי הרבה תשומת לב בטיול. ביפן יש מגוון עצום של גרביים מכל הסוגים ומכל המינים, ודי זולים. כשאני נוסעת ליפן אני תמיד מביאה לבעלי סטוק של גרביים צבעוניים ומיוחדים, שעולים כלום והם איכותיים ברמה יפנית.
כך שבמקום להצטייד בארץ, לשלם יותר וגם לסחוב, אתם יכולים לקנות לעצמכם סטוק מיד עם הנחיתה ואפילו עוד כמה זוגות לחברים (זו מתנה נהדרת שלא שוקלת הרבה, זולה, שימושית ויפה)...
ג.       לא צריך לקחת נעלי אצבע. בכל מקום שתורידו את נעליכם, תקבלו נעליים חלופיות...
         מבחינת ביגוד, ממליצה בחום על שיטת הבצל...(אם אתם לא יודעים מה זה, כתבו לי ואספר לכם)
3.       אונסן  – אחת ההנאות הגדולות שיש ליפן להציע היא אינספור מעיינות חמים לאורכה ולרוחבה של המדינה. דמיינו לעצמכם חורף, הרים מושלגים מסביבכם ואתם טובלים (עירומים, בנים ובנות לחוד) בבריכה עצומה וטבעית של מים חמים ונעימים עד מאוד.
יפן יושבת על מפגש של שני לוחות טקטוניים ולכן משופעת ברעידות אדמה. בפן היותר חיובי נוצרים בה אלפי מעיינות חמים שכאלה עם מים טבעיים משופעים במינרלים ובאיכויות ריפוי. היפנים מתים על טבילה באונסן, ועושים זאת בכל הזדמנות אפשרית (שלא לדבר על טבילה יום-יומית באמבטיה הביתית).
לכן, אם אתם רוצים להרגיש את יפן האמיתית לכו אל מאחורי המחיצות; אל המקום בו הבגדים מושלים וכולם עומדים שווים. בחברה הירארכית כמו יפן, זה לא מובן מאליו. הטבילה באונסן היא חלק כמעט בלתי נפרד במסיבות סוף שנה של חברות ביפן. מפגש שכזה מאפשר לכל עובדי החברה בדרגים השונים – "עליונים ותחתונים", לעמוד שווים לרגע. פה נופלות כל המחיצות. מקסים, לא?
עכשיו מגיעה הבעיה שלנו, הישראלים.
הרבה פעמים שואלים אותי – "עירומים? לגמרי? עם אנשים שאנחנו לא מכירים? ועוד יותר גרוע – עם אנשים שאנחנו מכירים?"
התשובה היא: כן!!! לכו ואל תפספסו את החוויה המדהימה הזו. תתאפסו על עצמכם, תעשו שלום עם הגוף שלכם לפני שאתם נוסעים ליפן, "תסדרו את השיער", תלבשו תחתונים יפים (כדי שיראו אותם כשתתפשטו ותתלבשו), וגם אתם יכולים להשתמש במגבת קטנה (בד"כ מקבלים או שוכרים בכניסה לאונסן) לכסות את המבושים, אם ממש קשה לכם... זו חוויה מדהימה ומיוחדת שפועלת על כל החושים, ונותנת מרגוע לגוף ולנפש (ואתם לא צריכים לעשות כלום, רק להעז). חצי שעה-שעה של טבילה באונסן שכזה ואתם יוצאים כאילו נולדתם מחדש...
4.      סעו ברכבות – אם אתם מטיילים עצמאית ביפן הדרך הטובה ביותר שלכם להתנייע היא ברכבות. זו גם הדרך הטובה ביותר לראות את חיי היום יום היפנים. לדעתי, נסיעה ברכבת בכל מדינה משקפת הרבה מאוד פנים, שכתייר לא תמיד יש לנו הזדמנות לראות (תדמיינו למשל את הודו בלי נסיעה ברכבת. למרות הקושי וחוסר הנוחות, זה כמעט כאילו לא היית בהודו אם לא חווית את חווית הרכבת).                                                                                      
    מה אוכלים היפנים ברכבת, למשל? הם קונים בנטו – קופסת אוכל יפנית  - ובירה או תה ירוק ועושים פיקניק ברכבת. כדאי לכם גם.
אפילו רק להיות בתחנת הרכבת זה מעניין. שינג'וקו, למשל, זו אחת מתחנות הרכבת היותר עמוסות בטוקיו. בכל יום עוברים בה כ- 2 מיליון (!!) איש. אם תגיעו לשם בשעות העומס, מובטחת לכם חוויה תרבותית מדהימה.  
אז הצעתי לכם היא לרכוש כרטיס רכבות חופשי לשבוע, שבועיים או חודש (תלוי לכמה זמן אתם נוסעים).  כרטיס שכזה ניתן לרכוש רק מחוץ ליפן, ואפשר לעשות זאת בקלות דרך האינטרנט, והכרטיס יגיע עד אליכם הביתה. הכרטיס הזה כולל גם נסיעות באופן חופשי בשינקנסן (רכבת הקליע)  היפנית המפורסמת, שמהירותה מגיעה קרוב ל-300 קמ"ש.                                   
ממש (אבל ממש) לא דומה לנסיעה ברכבת בהודו...
5.      "ביפן התנהג כיפני" – ככלל יפנים הם צייתנים ומכבדי חוק. אנחנו כישראלים אוהבים שהחוק מכבד אותנו. לפעמים נראה לי שאנחנו חושבים שחוקים בכלל לא הומצאו בשבילנו, או שהם הומצאו במיוחד בשבילנו כדי שנוכל לעבור עליהם. עם מרדן...
אצל היפנים יש קודים התנהגותיים ברורים, ואחד החשובים שבהם הוא לכבד את הזולת. יותר מזה, ביפן האחר חשוב יותר ממך. ולכן, ביפן תמיד יעמדו בתור כמו שצריך, לא ידברו בטלפון באוטובוס או ברכבת, לא יזרקו חלילה זבל משום צורה ברחוב ואלה רק דוגמאות קטנות. ההתחשבות באחר נוכחת בכל רובד של החיים ביפן.
לפעמים זה יותר מדי. עד כדי ביטול עצמי.
אבל למזלכם, אתם אינכם יפנים. וכזרים (גייג'ין ביפנית) אינכם מצופים לעמוד במשמעת היפנית החמורה, ואם פספסתם יסלחו לכם בקלות...
ובכל זאת, איפה שאתם יכולים שימו לב למרחב של האחר וכבדו אותו. אם מבקשים לא לצלם במוזיאון מסוים או בחנות כל בו, אל תצלמו בהסתר. כבדו את החוקים, את האנשים ואת המדינה הזו שמארחת אתכם באהבה, ומנהגיה שונים משלנו.

בכל מקרה, לא משנה לאן תיסעו ביפן – אם זה לערים הגדולות או לכפרים הקטנים, בטוחני שתמצאו מדינה מקסימה, אסתטית להפליא ונקייה,  אנשים חביבים להפליא, מסבירי פנים ומנומסים.
כשתסעו, אשמח לשמוע איך היה ואם הטיפים שלי עזרו לכם.                                                   
 ובכלל, ספרו לי איזה טיפ אהבתם במיוחד או לפחות עשו לי 'לייק' 
בעמוד הפייסבוק של 'יפניצ'י 
אם לא קשה לכם.
           


ありがとうございます arigato gozaimasu –  תודה רבה)

יום ראשון, 20 ביולי 2014

מלחמה ושלום

היפנים (ואולי לא רק הם) אינם מבינים את המורכבות המזרח תיכונית. מעבר לכך שהם בטוחים שאנחנו חיים במדינת מדבר ורוכבים על גמלים ממקום למקום, הם גם אינם מבינים מדוע אנחנו (האנשים במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט) לא מצליחים לעשות שלום. כשחייתי ביפן, ניסיתי להסביר...להסביר את מה שבעצמי לא ממש הבנתי...
היום כשאני לוקחת אורחים יפנים לסיור בעיר העתיקה של ירושלים, אני משתדלת להראות את המורכבות המזרח תיכונית דרך ארבעת הרובעים של העיר העתיקה ואת קדושתו של הר הבית ל-3 הדתות המונותואיסטיות. לכולן הוא חשוב ואף אחת לא תותר עליו. כמו על ילד... זה נשמע קצת כמו התחלה של בדיחה - "ישראלי, נוצרי ומוסלמי נפגשים למרגלות הר הבית. זה אומר - שלי הוא, וגם זה אומר שלי הוא...". ומי צודק?
כמובן שאין לי תשובות. רבים וטובים ממני מחפשים תשובות במשך הרבה מאוד שנים. 
אז אם לא תשובות, לפחות הייתי רוצה לקוות לנס.
 רובכם ודאי יודעים שיפן היתה מדינת מלחמה במשך הרבה מאוד שנים. במלחמת העולם השניה היא כבשה שטחים עצומים באסיה, וסיפורי הזוועות על האכזריות היפנית כלפי עמים אחרים מהדהדים בראשי רבים עד היום.
עוד קודם לכן יפן היתה נתונה תחת כמעט 800 שנה של שלטון צבאי שבראשו עמדו הסמוראים. מרבית התקופה הזו היתה תקופה של מלחמות בלתי פוסקות, ולא בין 2 עמים, אלא בין קבוצות שונות של סמוראים (לוחמים ואנשי צבא יפנים), בני אותו עם שהתחרו על שליטה, כסף וכוח. 
וראו זה פלא, בסה"כ כמה עשרות שנים עברו מאז, והיפנים כבר שכחו...שכחו שפעם הם עצמם היו במקום הזה, של מלחמה שאי-אפשר להסביר ואי-אפשר להבין. לפחות לא אני... כל תמונה של ילד פגוע או חלילה הרוג, ולא משנה אם הוא מ"שלנו" או מ"שלהם", אם היא מבוימת או אמיתית. תמונות שכאלה קורעות את ליבי, ואני זועקת לנו, לכולנו - עד מתי?
מה שקרה ליפן היה נס. אחרי מאות שנים של מלחמות, של הרג, של הרס של חורבן ששיאו היה אחת הזוועות האנושיות הגדולות ביותר (ואני מתכוונת לפצצת האטום שהוטלה על יפן ומגלמת, מבחינתי, נקודת אל חזור בהיסטוריה העולמית), אחרי כל זה - היפנים אינם מבינים מדוע יש מלחמות...
זהו נס. הלואי וגם אנחנו נהיה במקום הזה יום אחד. שמלחמות יהיו כל כך זרות עבורנו, שלא נבין מדוע הן קורות וכיצד ייתכן שאינן מסתיימות.
הלואי וגם לנו תהיה פעם חוקה עם סעיף שאומר שאסור לנו להקים צבא או כוח לוחם התקפי, אלא רק משהו מינורי להגנה. והלוואי ויבואו אלינו בטענות שאנחנו לא מספיק פעילים מבחינה מלחמתית. שאנחנו לא "נלחמים" למען שלום העולם. (משפט שטומן בחובו קונפליקט פנימי). אי-אפשר להלחם למען שלום. רק לייחל אליו, ולעשות שלום עם עצמנו, בתוכנו.
מלחמות כבר לא קורות בחורף. אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא.
ועכשיו קיץ, וחם וגם השנאה מתלהטת. 
ואני מפנטזת  שאולי אפשר לצנן את עצמנו (תרתי משמע) בקפיצה קטנה לבריכה...?! ואם זה תמים מדי, לא נותר לי אלא להתפלל ולקוות שאולי, אינשאללה, במהרה, בדרך נס - עוד יבוא שלום עלינו. ושיהיה בגלגול הזה. 
                                            אמן.





יום רביעי, 25 ביוני 2014

מומלצי חודש יום הולדת



הרצאה - 
מתאימה לקבוצות חברים, לארגונים, לחגיגת יום הולדת מיוחדת,ולמי שמתענין ביפן

"זוגיות, אהבה או עסק משפחתי?" 

איך בחור יפני מחזר אחרי בחורה?
איפה היפנים עושים אהבה?
ומי באמת הבוס בבית?

כלפי חוץ נראים היפנים מודרניים לגמרי.
ומה בפנים?
בהרצאה נסתכל אל תוך הבית היפני ואולי אפילו נציץ לרגע לתוך חדר השינה...


יום טיול - 
מתאים לשבת או סתם יום של חול, לחברות וארגונים המחפשים יום גיבוש שונה ואיכותי, לטיול של משפחה מורחבת, ולסתם חברים שאוהבים לטייל ביחד. וכמובן לכל אוהבי התרבות ה יפנית.


מסלול לדוגמה:


סדנה לייצור נייר על-פי המסורת היפנית בג'ת שבכליל

נחל כזיב- פיקניק וסיפורים ליד המים

שיאצו, וואטסו וטבילה בבריכה- מתחם טיפולים של יאהלי יקותיאלי במצפה הילה

ארוחת ערב יפנית אצל צ'יזורו בכליל

*מוגבל לקבוצה של 10-12 אנשים



אירוע - 

השנה חוגגים את יום האישה סמוך מאוד לפורים.
אירוע שמתאים מאוד לחגיגת נשים פורימית או לארגונים ולחברות שרוצים לפנק את העובדים והעובדות שלהם במשהו מיוחד.


-   הידעתם שבטוקיו חוגגים "פורים" מדי שבוע?
-  איך יכול להיות שליפנים דימוי של עם רציני ושקול, ובכל זאת הם אוהבים להתחפש?
-   איזה איפור נהגו הנשים היפניות למרוח כבר לפני יותר מאלף שנה?
-   ומה מסתתר מאחורי מסכות הנו?

בוקר מיוחד, המשלב סיפורים מיפן וקרנבל תחפושות יפני.


בתכנית:
  • "על הקשר בין המן הרשע ורובע הרג'וקו שבטוקיו"- הרצאה מלווה במצגת על החוויה ה"פורימית ביפן" - על איפור ותחפושות ביפן, על תפיסת היופי השונה ועל תפיסת חיים בכלל.  
  • עמדת איפור של המאפרת והאמנית דבי מן, והפעם ה בדגש על איפור יפני –עמדת איפור אמנותי לפורים המכניסה את המוזמנים לאווירת החג בצבעוניות עליזה ותוססת.
  • סדנת תאטרון ומסכות מועברת על ידי פאניה גרינשפון – פעילות ברוח הנו, הקבוקי והבוטו.
אופציה:
  • טיול  פריחה אביבי קליל – טעימה ממשמעות הטבע ביפן.
  • קייטרינג סושי




יום שני, 19 במאי 2014

סיפורה של גיישה

סיפורה של גיישה
מעולם לא פגשתי גיישה.
כלומר, לא במובן האינטימי של המילה...

פגשתי גיישות בסיפורים של הגברים היפנים, מעל דפי הספרים שסיפרו על תרבותה של יפן, פגשתי אותן בסרטים, ובספר הידוע "סיפורה של גיישה". הצלחתי להציץ עליהן בגניבה כשהסתובבתי לפני 20 שנה ברחובותיה של קיוטו ברובע גיון, אך רק להרף עין. מעט מאוד ידעתי על גיישות כשחייתי ביפן. מעולם לא ידעתי שלמעשה הן היו ילדות קטנות שנמכרו לסוג של עבדות בתקופה בה ביפן לא היה לאנשים מה לאכול.
במסעי האחרון ליפן, שבדקותיו האחרונות אני רושמת שורות אלו, פגשתי סוף סוף גיישה אמיתית.

התכנסנו כולנו, חבורה של 20 נשים ישראליות ויפנית אחת במסעדה בקיוטו לפגוש את קייקו, ולשמוע על חייהן של הגיישות בכלל ועל חייה בפרט. ממקור ראשון. זה היה מרתק! 
בעיני רבים, ביפן ומחוצה לה, מסמלת הגיישה עד היום את התרבות היפנית, למרות שמדובר בעולם הולך ונעלם. אם לפני 100 שנה היו בקיוטו 20,000 גיישות, היום נותרו כאלף בלבד.
תחילתו של עולם זה, הנקרא בעבר אוקיו-אה, העולם הצף (על שום היותו עולם שמעניק אושר רגעי וחולף, אשליות צפות), טמון בחברה היפנית שהחלה להתפתח החל בשנת 1600 לערך. התעשרותם של הסוחרים ביפן באותה תקופה ועיור הולך וגובר הביאו לביקוש רב לבידור בקרב הגברים היפנים.
האיכרים של אותה תקופה, לעומת זאת, סבלו חרפת רעב, ומתוך קשיי היום יום נאלצו למכור את בנותיהם לעולם זה, אם מפני שלא יכלו לטפל בהם או מפני שהעדיפו "להקריב" את חייה של ילדה אחת כדי שלשאר שבעת או שמונת הילדים הנותרים יהיה מה לאכול. ואולי חשבו שבכך הם מעניקים לבנותיהן אפשרות לחיים טובים יותר. כך או אחרת הילדה-גיישה עברה לגור באוקייה (כך נקראו בתי הגיישות) ופעמים רבות לא ראתה את הוריה יותר לעולם. באוקייה השתלמה אותה ילדה-משרתת במשך שנים רבות באמנויות יפניות מסורתיות כגון ריקוד, שירה נגינה ועוד. בנוסף היא למדה לבדר את לקוחותיה במשחקים ובשיחה קלילה, מתובלת ברמזים ארוטיים. למעשה היא הפכה להיות משועבדת לביתה החדש ובעלת חוב שלא ניתן להחזיר. אפילו המעבר ממאיקו (גיישה מתלמדת) לגיישה מן המניין היה כרוך במכירת בתוליה (על ידי האוקייה) לכל המרבה במחיר.

הזמן חלף עבר ויפן מזת הרעב הספיקה לעבור מלחמה קשה, הרס רב וגם שיקום. "הנס הכלכלי" היפני הדהים את העולם כולו, ואולי גם את יפן עצמה. כיום אף הורה לא צריך למכור את ילדיו כדי להתפרנס, ונשים העובדות כגיישות  עושות זאת מתוך בחירה עצמאית.
גיישה כיום היא בחורה בגיל 18 (בקיוטו אפשר להתחיל בגיל 15) שסיימה את חוק לימודיה ובוחרת לעבוד במקצוע זה, כפי שהייתה בוחרת כל מקצוע אחר. כשפגשנו את קייקו היא סיפרה שכנערה השתתפה בחילופי סטודנטים, ונשאלה על ידי המשפחה המארחת על משמעותו של קנג'י מסוים (קנג'י הן סימניות סיניות-יפניות המשמשות כחלק מהכתב היפני, כאשר כל קנג'י מסמל מילה שלמה). קייקו התביישה מאוד כשלא ידעה לענות, ובו ברגע החליטה שכאשר תחזור הביתה, תלמד מחדש ותחקור את תרבותה שלה. הדרך לעשות זאת, מבחינתה, היתה להפוך לגיישה. זה היה כשהיא היתה בת 15.
עולם הגיישות היה ונותר עולם אפוף סודות, ולא בכדי. מדובר במעין מועדון חברים סגור, ששומר על דיסקרטיות. הלקוחות החדשים יגיעו תמיד דרך תווך של מישהו אחר. כלומר, כשמישהו רוצה לבקר במסיבת תה של גיישות יהיה עליו להיות מוזמן על ידי לקוח שהינו חבר במועדון הזה. אין אפשרות להגיע לבד. לפחות לא בפעמים הראשונות.
הפגישה עם קייקו העלתה בי זכרונות מהעולם שהייתי חלק ממנו במשך מספר שנים, עולם המיזו שובאי (עסקי המים), הורסיה המודרנית לעולם הצף בו התפתח מוסד הגיישה. במשך 4 שנים עבדתי כמארחת ביפן, למדתי את אמנות השיחה והבידור, עם השתלמות מהירה בקראוקה במקום נגינה ושירה מסורתיים אותם לומדת הגיישה עד היום. כשקייקו דיברה על חייה, על סדר היום שלה, הרגשתי כמה אני קרובה אליה ועד כמה עולמנו היה דומה. סוג של אחיות רחוקות. הבנתי את תחושותיה כשנשאלה מה היא מרגישה באמת כלפי הלקוחות שלה. הזדהיתי עם תשובתה כשנשאלה האם תרצה שבבוא היום ילדתה תעסוק במקצוע זה.

לא מעט אנשים סבורים שלהיות גיישה או מארחת משמעותו לעסוק בזנות.  אני לא מסכימה עם הסטיגמה הזו, ולא רק כי אני רוצה לשכנע את עצמי בכך...  ועם זאת אין ספק שגם הגיישה וגם המארחת עוסקות בעולם המוכר פנטזיות מיניות לגברים היפנים המחפשים יציאה משגרת חיים נוקשה ואפורה.


יש לי עוד המון סיפורים על העולם הזה...ממקור ראשון...
אם תרצו לשמוע עוד על חייה של הגיישה, המארחת או שתיהן, אתם מוזמנים לחפש אותי  בפייסבוק 'יפניצ'י'  או במייל: yapanichi@gmail.com