על רעיונות, אמונות וחיים טובים
יותר
כל כך הרבה דתות ואמונות
יש בעולם...
מערכת היחסים שלי עם ישו
בשבועיים
האחרונים אני וישו התקרבנו. לא שיש לי כוונות להיכנס לחיק הנצרות, או לכל חיק דתי
אחר, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהקירבה שנוצרה בינינו. הכל התחיל לפני 15 שנה
כשהתוודעתי לראשונה בחיי לברית החדשה. שמעתי עליה קודם, אבל בעיקר דברים
שליליים...זה היה מוקצה... להחזיק ברית חדשה בבית היה בגדר סיכון ממשי - שפתאם תצא
אש מהשמיים ותכה בי רק כי אני יהודיה שהעזה לקרוא כמה שורות מהברית החדשה....
למזלי, היה לי את התירוץ המושלם; זה היה תוך כדי קורס מורי דרך ואני
"נאלצתי" להתוודע ל-3 הדתות הגדולות (יהדות, נצרות ואיסלאם) ולספרי
הקודש שלהן (כן, אפילו את הקוראן קראתי). שלוש דתות שחרצו את גורלה של הארץ הזו
למשך שנים רבות. והשפיעו על העולם כולו, עד היום... ועוד היד נטויה...
כמה שנים
אחר-כך, אספתי לרכבי טרמפיסט. בחור צעיר, יהודי. שוחחנו על הא ועל דא, ואז עברנו
ליד כפר נוצרי, שהצלב המואר שלו בלט למרחקים. הבחור אמר: "אם הייתי יכול, הייתי
שובר את הצלב הזה. זה מעצבן אותי לראות אותו". ואני חשבתי לעצמי - כמה רחוק
נגיע עם הבורות שלנו? איך צלב, סהר או מגן דוד יכולים כל כך להרגיז את מי שלא
מאמין בהם? למה זה כל כך מפריע לנו שאחרים מאמינים במשהו שונה מאתנו? האם זה מאיים
עלינו כי אנחנו מסיקים מזה שהאמונה שלנו היא לא הכי צודקת?
האם
כדי להוכיח את צדקתנו עלינו לרמוס את האחר???
האם כדי להוכיח את צדקתנו עלינו לרמוס את האחר???
יהודי או נוצרי?
במסגרת
העיסוק שלי אני מדריכה טיולים בשני מישורים - טיולים "רגילים"
- בארץ על הארץ מצד אחד, וטיולים על התרבות היפנית (בארץ או ביפן) מצד שני.
במסגרת הזו אני נדרשת לדעת את כל מה שאפשר על יהדות נצרות (וגם איסלאם) מצד אחד,
ועל בודהיזם ושינטו, מצד שני. למרות הפערים הגדולים בתפיסה ובאמונה של כל אחד
מהצדדים גיליתי לאחרונה (להפתעתי) את הפילוסופיה הבודהיסטית מתגלמת במשנתו של ישו.
לצורך הכנת טיול חזרתי וקראתי את אחת הגירסאות (מתוך ארבע) של הברית החדשה.
התעמקתי ברעיונות של ישו, ובעיקר ניסיתי להבין למה באמת כעסו עליו כל-כך? ומה הוא
עשה לא בסדר? אני חושבת שפה אני צריכה לגלות לכם סוד (אם לא ידעתם) - ישו לא היה
בודהיסט. הוא גם לא היה מוסלמי או נוצרי. ישו היה יהודי לכל דבר- הוא נולד כיהודי, חי כיהודי ואפילו מת
כיהודי. הוא רק חשב קצת אחרת מהמוסכמות שהיו בזמנו. הוא היה אאוטסיידר או אולי סוג
של אוונגרד אם תרצו. בתקופה בה הוא חי, זה היה לא בסדר... לישו היתה כנראה השפעה
כריזמטית יוצאת דופן ואולי אפילו כוחות מיוחדים שאפשרו לו לרפא אנשים ממחלות
פיזיות ונפשיות. הוא לימד על מוסר והתנהגות ראויה, וכשנשאל מדוע תלמידיו אינם
נוטלים ידיים לפני הארוחה (כפי שנהוג ביהדות) הוא ענה שמה שמטמא את האדם אלה
המחשבות על ניאוף, רצח, זנונים, גניבות וגידופים, ולא שטיפת או אי-שטיפת
ידיים. בניגוד להשקפת העולם היהודית של זמנו - "עין תחת עין"
ו"שן תחת שן" (כשאנחנו שומעים היום על נקמות דם בתוך חברות מסוימות, מה
זה עושה לנו?) ישו דיבר על הגשת הלחי השניה. הוא הפתיע את שומעיו בכך שאמר"
מישהו שבא לגנוב ממך כותונת, תן לו גם את המעיל". והכי קשה ליישום - אל מול
האמרה המקובלת: "אהוב את אהוביך ושנא את שונאיך" הוא הציע חלופה:
"אהוב את אהוביך, ברך את מקלליך והיטיב עם שונאיך". אלה ממש רעיונות
בודהיסטים - הבודהיזם אומר שהאדם שהכי קשה לך להסתדר איתו הוא המורה הכי
גדול שלך. הוא ה ,dharmic friend החבר המורה את
הדרך, הכי טוב שלך. הכי קשה זה לאהוב (או לפחות לכבד) את מי שמעצבן אותך
ודורך לך על כל היבלות ...
ואולי בודהיסט?
ואולי בודהיסט?
אני מוצאת שישו
אמר דברים מאוד יפים ומאוד חכמים. שתורתו מזכירה לי הרבה רעיונות בודהיסטיים שאני
מכירה. גיליתי שאני מסכימה עם הרבה אמירות שלו. וזה לא אומר שאני צריכה להיות
בהכרח נוצריה בשביל להאמין לו... (אפילו "יהודים מדברים על ישו"...יש
ספר כזה...) ועוד משהו - כדי להקדים תרופה למכה אל מול התגובות שאני עשויה לקבל על
ה"תמימות" שלי בנוגע לרעיונות הטהורים של תחילת הנצרות - זה נכון
שהנצרות ניצלה את כוחה במהלך ההיסטוריה כדי לפגוע במי שלא האמין בה,אבל יש לזכור
שהקשר בין מייסדי הדתות הגדולות לבין הדתות שנוצרו לאחריהן, הוא לעיתים קשר מקרי
בהחלט. אנשים גדולים עם רעיונות גדולים לא תמיד התכוונו לייסד דתות חדשות שיביאו
מלחמות, הרס וחורבן בשל האמונה בהן. אני מאמינה שהם התכוונו לעשות טוב. שהם באמת
האמינו שזה אפשרי "שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו
ב'). אלה הרעיונות שהם האמינו בהם וניסו להעביר לשומעיהם. מה שעשינו עם זה אחר-כך
זו אחריות שלנו.
ולמה בכלל זה קשור אלינו?
ולמה בכלל זה קשור אלינו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה