כבר יותר מ 20 שנה אני לומדת יפנית. ובכל זאת עדיין איני מסוגלת לקרוא כתבה בעיתון (אפילו לא קצרה). זה קשור לעובדה שמערכת הכתב היפנית מורכבת (גם) מסימנים הנקראים קנג'י המייצגים מילים שלמות, ובשביל לשלוט בקריאה צריך לדעת לקרוא לפחות כאלפיים סימני קנג'י שכאלה. וזה לא משהו שאני מסוגלת לעשות, מסתבר...
בכל אופן, בנסיונות העקשניים שלי לא לותר ("אני אדע קנג'י ויהי מה!") אני לוקחת שיעורים פרטיים אצל קיוקו-סנסיי פה בגליל, קרוב לבית. קיוקו-סנסיי (המורה קיוקו), אישה מקסימה ובעלת צימר יפני עם כל הפינוקים והאותנטיות היפנית שאפשר לבקש - ממש יפן בגליל
דיברנו היום על חלק מהחגים היפניים - למשל, ביפן יש חג
ה"שבע-חמש-שלוש" או ביפנית "שיצ'י-גו-סאן". החג הזה התחיל ביפן כבר לפני כ- 400 שנה ובו נהגו ללכת למקדש כל ההורים לבנות בגילאים 7 ו 3 או בנים בגיל חמש. בגילאים האלה נהגו לקיים טקסים המודים על הגעת הילדים לגיל זה, זאת בעידן בו התמותה בקרב תינוקות וילדים קטנים ביפן היתה גבוהה. חג זה נחוג בחודש נובמבר, ומאחר והשנה אני הופכת בדיוק לאמא לילדה בת 7 ולילד בן 5 (מחר יום הולדת), ייתכן שעליי להתחיל לחפש מקדש שינטואיסטי באזור...
חג נוסף הוא ה"סייג'ין שיקי" - חג מעבר לעולם המבוגרים, והוא חגם של בני ה 20. הוא נחוג קרוב לתחילת השנה, באמצע ינואר ביום ראשון (התאריך המדויק משתנה משנה לשנה). חג זה הוא חג אותו מכינים ההורים לילדיהם, חג של גאוה עבור ההורים בו ילדם הופך למבוגר, אחראי על חייו. אך מאחר ומרבית בני ה 20 ביפן הם סטודנטים באוניברסיטה, לעיתים רחוק מאוד מהבית, החליטה הממשלה היפנית לפני מספר שנים לשנות את תאריך חגיגות ה"סייג'ין שיקי" מ ה-15 בינואר ליום בו יוכלו הסטודנטים לחזור הביתה לחגיגות. כך נקבע החג מדי שנה ביום ראשון שלפני ה-15 בינואר, ובני ה 20 יכולים לנסוע לבית הוריהם לסוף שבוע שכולו חגיגה יפנית של בגרות.
ואם הזכרתי גם את ראש השנה, הרי שהחג הנוצרי הזה אומץ בשמחה על ידי היפנים (כבר סיפרתי לכם על הסובלנות היפנית המדהימה?), שחוגגים בקרנבל קניות שרק יפנים יודעים לעשות בכריסמס ובסילוסטר. דרך אגב, ביפן חנויות הכל בו עובדות 7 ימים בשבוע. למעט ימי חופשה בודדים במשך השנה הן זמינות עבור הקונים כמעט ללא הפסקה.
אני זוכרת את עצמי עומדת על בסטה בפסטיבל סוף - תחילת שנה שכזה, באחד המקדשים באזור אוסקה בשיא החורף, עם אינספור שכבות של בגדים ושקיות חימום בתוןך הנעליים. אה, כן וההמצאה הכי מדליקה של היפנים - פחיות חמות. כן, מה ששמעתם. פחיות חמות, זה גאוני - בשיא החורף על הבסטה, כמעט בכל פינה מוצבת מכונת משקאות עם שתיה חמה - קפה עם חלב או בלי, תה - עם חלב, עם לימון או בלי ועוד ועוד. והעיקר מחמממם את הידיים וגם קצת את הלב.
היפנים היו עסוקים בקניות, בפסטיבלים, בביקור במקדשים, ואילו אני הייתי עסוקה בלהתחמם ולנסות להרויח קצת כסף לטיול הבא.
והיום? היום אני מתפנקת על חימום תת רצפתי ואח עצים בבית. בתקופה בה קפאתי בביתי הקטנטן ביפן לא דמיינתי שאוכל שוב לגור במקום קר, בארמון מלכים ולהנות כל כך מחורף חם. בורכתי ואני מודה ליקום על כך.
ובקשר לטיול הבא - גם היום אני עסוקה כל הזמן בלתכנן את הטיול הבא שלי....ליפן.
בכל אופן, בנסיונות העקשניים שלי לא לותר ("אני אדע קנג'י ויהי מה!") אני לוקחת שיעורים פרטיים אצל קיוקו-סנסיי פה בגליל, קרוב לבית. קיוקו-סנסיי (המורה קיוקו), אישה מקסימה ובעלת צימר יפני עם כל הפינוקים והאותנטיות היפנית שאפשר לבקש - ממש יפן בגליל
דיברנו היום על חלק מהחגים היפניים - למשל, ביפן יש חג
ה"שבע-חמש-שלוש" או ביפנית "שיצ'י-גו-סאן". החג הזה התחיל ביפן כבר לפני כ- 400 שנה ובו נהגו ללכת למקדש כל ההורים לבנות בגילאים 7 ו 3 או בנים בגיל חמש. בגילאים האלה נהגו לקיים טקסים המודים על הגעת הילדים לגיל זה, זאת בעידן בו התמותה בקרב תינוקות וילדים קטנים ביפן היתה גבוהה. חג זה נחוג בחודש נובמבר, ומאחר והשנה אני הופכת בדיוק לאמא לילדה בת 7 ולילד בן 5 (מחר יום הולדת), ייתכן שעליי להתחיל לחפש מקדש שינטואיסטי באזור...
חג נוסף הוא ה"סייג'ין שיקי" - חג מעבר לעולם המבוגרים, והוא חגם של בני ה 20. הוא נחוג קרוב לתחילת השנה, באמצע ינואר ביום ראשון (התאריך המדויק משתנה משנה לשנה). חג זה הוא חג אותו מכינים ההורים לילדיהם, חג של גאוה עבור ההורים בו ילדם הופך למבוגר, אחראי על חייו. אך מאחר ומרבית בני ה 20 ביפן הם סטודנטים באוניברסיטה, לעיתים רחוק מאוד מהבית, החליטה הממשלה היפנית לפני מספר שנים לשנות את תאריך חגיגות ה"סייג'ין שיקי" מ ה-15 בינואר ליום בו יוכלו הסטודנטים לחזור הביתה לחגיגות. כך נקבע החג מדי שנה ביום ראשון שלפני ה-15 בינואר, ובני ה 20 יכולים לנסוע לבית הוריהם לסוף שבוע שכולו חגיגה יפנית של בגרות.
ואם הזכרתי גם את ראש השנה, הרי שהחג הנוצרי הזה אומץ בשמחה על ידי היפנים (כבר סיפרתי לכם על הסובלנות היפנית המדהימה?), שחוגגים בקרנבל קניות שרק יפנים יודעים לעשות בכריסמס ובסילוסטר. דרך אגב, ביפן חנויות הכל בו עובדות 7 ימים בשבוע. למעט ימי חופשה בודדים במשך השנה הן זמינות עבור הקונים כמעט ללא הפסקה.
אני זוכרת את עצמי עומדת על בסטה בפסטיבל סוף - תחילת שנה שכזה, באחד המקדשים באזור אוסקה בשיא החורף, עם אינספור שכבות של בגדים ושקיות חימום בתוןך הנעליים. אה, כן וההמצאה הכי מדליקה של היפנים - פחיות חמות. כן, מה ששמעתם. פחיות חמות, זה גאוני - בשיא החורף על הבסטה, כמעט בכל פינה מוצבת מכונת משקאות עם שתיה חמה - קפה עם חלב או בלי, תה - עם חלב, עם לימון או בלי ועוד ועוד. והעיקר מחמממם את הידיים וגם קצת את הלב.
היפנים היו עסוקים בקניות, בפסטיבלים, בביקור במקדשים, ואילו אני הייתי עסוקה בלהתחמם ולנסות להרויח קצת כסף לטיול הבא.
והיום? היום אני מתפנקת על חימום תת רצפתי ואח עצים בבית. בתקופה בה קפאתי בביתי הקטנטן ביפן לא דמיינתי שאוכל שוב לגור במקום קר, בארמון מלכים ולהנות כל כך מחורף חם. בורכתי ואני מודה ליקום על כך.
ובקשר לטיול הבא - גם היום אני עסוקה כל הזמן בלתכנן את הטיול הבא שלי....ליפן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה